החיים הנסתרים של הגפנים

בספריה של ערן (אבא של גדי) מצאתי עותק של הספר בשפה העברית. ספרון קטן וידידותי עם כריכה צנועה. איור פשוט של טבעות פנימיות של עץ כרות מעטרת אותה. לא בדיוק מה שמצופה משם דרמתי שכזה. 

הצניעות הזו ממשיכה בין דפי הספר, בו היערן המבוגר מספר את רשמיו מעבודתו כשומר יער ראשוני עתיק במערב גרמניה. רשמיו ותחושותיו מובאים לצד סיכומים קצרים של מחקרים מדעיים שונים, החושפים את עולמם הנסתר של העצים. עולם המושגים שפטר מכיל על עצים הוא מאוד לא רגיל ומעורר לא מעט תהיות. מילים כמו קהילה, משפחה, כאב, עצב ושמחה, מילים שלרוב מובאות בהקשר של בני המין האנושי ובעלי חיים מפותחים אחרים, נכתבות כאן בהקשר של יצורים בעלי שורשים, גזע, ענפים ועלים.

עצי היער מתקשרים זה עם זה? דואגים אחד לשני? חשים כאב? לפי פטר בהחלט כן. 

יש יתרון אבולוציוני ברור לתקשורת ותמיכה בין העצים והם עושים זאת בדרכים מגוונות. אחת מדרכי התקשורת המרתקות היא דרך רשת האינטרנט של היער – ממלכת הפטריות. זוהי ממלכה מפוארת, רשת עצומה של קורים חיים מחברת בין שורשי העצים. דרך רשת זו העצים מעבירים מסרים שונים ובמצבים מסוימים אפילו חומרי הזנה או מים. לפי דר' איליין אינגהם, העצים עצמם דואגים להאכיל ולתחזק את רשת הפטריות. כ 40% מתוצרי הפוטוסינטזה לא משמשים את הצמח להזנה של עצמו - אלא להזנת המיקרואורגניזמים החיים בקרבת שורשיו! עץ או שיח, ידאגו לשלוח חומרי הזנה שמתאימים יותר לפטריות. צמח חד שנתי ישלח חומרי הזנה המועדפים בעיקר על בקטריות.

40% מתוצרי הפוטוסינטזה! זו כמות אדירה של סוכרים וחלבונים שמשוחררת דרך השורשים ומזינה צורות חיים שונות ובכלל לא את הצמח עצמו. 
למה הצמח עושה את זה? נראה כי יחסי הגומלין בין הצמח למיקרוארגניזמים השונים בקרקע הם יחסים עמוקים כל כך, עד שלא ניתן לדמיין את עולם החי מתפתח בלעדיהם. יחסים של הזנה הדדית, תמיכה וגם הגנה מפני פטוגנים.

שורשי עצים מסויימים ממש מתחברים מתחת לקרקע ואחרים מתחברים דרך רשת הפטריות. המדע כבר מתחיל לתאר את היער כסופר-אורגניזם עצום, שיכול להתפרש על קילומטרים רבים ודואג לחלקים השונים בתוכו. מניע חומרי הזנה ומים לאזורים בהם הם חסרים וגם מעביר מסרים. הודעה על טפיל שמתקרב, ואפילו בעלי חיים גדולים שפשוט זוללים את עלי העצים, יכולה לעבור ברשת התת קרקעית או דרך פרומונים באויר. העץ בתגובה ירכז טאנינים או טרפנים בקצות העלים ויהפוך את טעמם לפחות אטרקטיבי.

וזה מעניין, כי המדע הקונבנציונלי בוחן את הנושא כבר עשרות שנים במחקרים רבים, מזוויות שונות, ברובן מיקרוסקופיות. אבל המונח החדש יחסית 'סופר אורגניזם' מופיע כבר בשנות העשרים של המאה הקודמת בין הרצאותיו של רודולף שטיינר. כבר אז הוא הציע להסתכל על החווה למשל, כאורגניזם חי. אורגניזם אחד שמחובר לאורגניזמים שונים בקרבתו. לפי שטיינר, אין לתפוס את הצמחים ובעלי החיים כפרטים מבודדים בשטח אלה כחלק מישות אחת גדולה, שגם האדם הוא חלק ממנה.